<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קפ"ז</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[לא יסור שבט מיהודה וכו']. ללמד את בני יהודה, להשיב אמרים אמרי אמת וכתוב יושר, ישר בעיני לכתוב לפניכם, על כי אמר באזני אחד נכבד, עבר עליכם עתה מקרוב. כי דבר בתוך העדה ביום הקהל אחד מחכמי האומות ישמעאלים ומלא אזנים בדבריו. ואמרתם לאמר לכם תשובה על דבריו. על כן ראיתי לכתוב בספר, את אשר נתווכח עמי אחד מחכמיהן באותן הדברים, ויותר מהמה בדומה מה ששמעתם. דירושה ראשונה ושניה יש להם. שלישית אין להם. ואסדר לפניכם דרך קצרה מה שעשה החולק עלינו עיקר, ועיקר דברי התשובה. אמר החולק כי המשיח כבר בא, והראיה שאמר יעקב בברכו את בניו (מגיד) [בראשית מ"ט] אשר יקרא אותם באחרית הימים [הגיד] לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה, ושילה הוא המשיח. ואתם מודים וכאשר תרגם המתרגם ואמר לא יסור עד בואו, והנה סר השבט מכם א"כ כבר בא. אמרתי אין מלת עד מורה להפסיק הענין מכאן ואילך, אלא פעמים מבטיח על ביאת הענין, וכ"ש שימשך לאחריו. והעד, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך [בראשית כ"ח]. ואין לזה הפסק, שא"כ לא היתה הבטחת העזר רק קללה העזיבה מכאן ואילך. וכתוב מבטיח על נצחון האויבים ועזרו אותנו, לא יתייצב איש בפניך עד השמידך אותם [דברים ז']. ודוד אמר לשלמה בצוותו אותו [דה"י א' כ"ח] חזק ואמץ אל תירא ואל תחת [וגו'], אלהים אלהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית ה'. חזר עוד לצד אחר, ואמר מ"מ כבר אמר יעקב כי לא יסור עד בואו והנה סר. אמרתי אם הבטחת יעקב הנביא שלא יסור השבט מיהודה עד בא המשיח, והלא סר בגלות בבל שקדם הרבה גם למשיח שאתה אומר. והשיב דגלות ההוא לא סר, שהרי היו סנהדרין שהיו דנים אפילו בדיני נפשות. אמרתי זה אינו משני טעמים. האחד שלא היו דנים בבבל דיני נפשות, ולא אפילו בירושלים מ' שנה קודם החורבן מפני שגלתה סנהדרין מן הלשכה מדעת עצמם מפני שראו שרבו הרצחנים וכתיב [דברים י"ז] מן המקום ההוא, כל זמן שב"ד במקום ההוא דנין דיני נפשות בכל מקום, אין ב"ד באותו מקום אין דנים דיני נפשות בשום מקום, כמוזכר במסכת סנהדרין [מ"א א']. ועוד כי זה אמר יעקב ליהודה, ואין הסנהדרין מיהודה אלא מתלקטין מכל ישראל אם היה חכם וראוי לכך. ועוד שלישית, כי בלכתם בגלות בשלשלאות של ברזל מירושלים ועד בבל, לא היו רשאין לא לדון ולא לעשות דבר שררה כי עבדים הולכים בשבי היו. אמר א"כ לדבריך, מה נעשה לנבואת יעקב. אמרתי אמיתות פירוש הכתוב כך הוא, לא יסור שבט מיהודה לעד, כי לבסוף יבא שילה שהוא מזרעו ותשוב אליו הממלכה. והטענה בזה, לפי שכל השבטים היה להם מלך או שופט [סוכה כ"ז ב'], ואין אחד מכולם שלא היתה לו שררת מלכות או שופט. אבל מפני שאינה נחלה להם, כשסרה סרה לעולם. אבל שררת יהודה ירושה היא לו, ולו עיקר הממלכה תהיה. ולא הבטיח ה' את ישראל שלא יגלו כדי שימלוך עליהם מלך יהודה, אבל הבטיחו שהממלכה והשררה היא נחלתו. ואם תסור ממנו, לא תסור לעולם כמו שסרה משאר השבטים. כי בסוף הזמנים יבא שילה שהוא המשיח מזרעו, ולו יקהת עמים, כי תשוב ירושתו לו כי הממלכה שלו היא. ומלת עד במקום הזה כמו לעד, כלומר לא יסור שבט מיהודה לעד, כי יבא שילה כו'. ומצינו עד כמו לעד. דכתיב [ישעיה נ"ז] שוכן עד וקדוש שמו, שהוא כמו שוכן לעד. והוא שתרגם המתרגם לא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה, וספרא מבני בנוהי, עד עלמא דייתי משיחא, דדיליה היא מלכותא.0...
